יום שלישי, 7 במרץ 2017

שחור, מוכר או מוזר?


לטג׳ו קול יש (סופסוף) ספר חדש! 

נכון, אף לא אחד משלושת ספריו של הסופר האמריקאי-ניגרי הצעיר תורגם עד כה לעברית, אז שמו לא אומר הרבה לקורא הישראלי הממוצע, וזה מצער מאוד! אבל.. אטלס כותב על קול בהתמדה מאז שספרו הנפלא Open City ראה אור באנגלית בשנת 2011. איך זה שקול עוד לא תורגם לעברית? נסתרות דרכי עולם המולו״ת הישראלי.. 

טג׳ו קול הוא איש אשכולות של המאה ה-21. סופר, מסאי, צלם, היסטוריון אמנות, אושיית מדיה חברתית לשעבר (לקול חשבון טוויטר שהיה פופולארי מאוד, עד שננטש אי שם בשלהי שנת 2014,) ועוד היד נטויה..

יליד ארה״ב, קול חי בניגריה במשך רוב שנות ילדותו ונעוריו, וחזר לגור בארה״ב בגיל 17. הוא כותב באנגלית ועד כה ראו אור, כאמור, שלושה ספרים פרי עטו (ספר רביעי, Blind Spot, יראה אור ביוני השנה, ויכלול כ-150 תמונות שקול צילם, ולצידם טקסטים, פרי עטו של הסופר. יש למה לצפות.) 


סלמאן רושדי ׳הכתיר׳ את קול אחד הסופרים המוכשרים ביותר של דורו.


עד כאן הסופרלטיבים. למען האמת, כתיבתו של קול לא זקוקה להם בכלל. מספיק לקרוא כמה שורות מעיר פתוחה כדי להיווכח שמדובר בכותב חד-הבחנה, עם מבט מקורי על העולם הסובב אותו. 


***

מאז שקראתי את Open Cityֿ אי שם בשנת 2011, ציפיתי בכיליון עינים לספר נוסף של קול.

שנה שעברה גבר עליי יצר הסקרנות ורכשתי וקראתי את ספרו הראשון של קול, Every Day Is for the Thiefבספר קצר זה, שראה אור במקור בשנת 2007 בניגריה ופורסם בארה״ב ב-2014, המְסַפֵּר הוא גבר ניגרי שחי בניו-יורק ב15 שנים האחרונות, וכעת הוא חוזר לביקור קצר בלאגוס, בירת ניגריה. כפי שספר העיון החדש של קול רומז, הכל בלאגוס נדמה למספר מוכר, אך עם זאת זר ומוזר: ניגריה היא מדינת עולם שלישי, מוכת עוני, שחיתות ואלימות. זהו עולם שונה בתכלית מן העולם המערבי בו בילה את רוב שנות חייו הבוגרים. 



***

ספרו האחרון של קול, Known and Strange Things, מאגד מעל ל-50 מסות, חלקן פורסמו בכתב-העת היוקרתי The New Yorker. הספר ראה אור בסוף 2016. איכשהו, נחשפתי לדבר קיומו רק ממש לאחרונה, אך מרגע התגלית הספר לא בילה זמן רב ברשימת החשקים שלי באמזון: מיהרתי לרכוש אותו בהזדמנות הראשונה! 

ואכן, לפחות מקריאה במסה הראשונה, Black Body (שזמינה לקריאה כאן) מדובר באסופת מאמרים מבטיחה. על כריכת הספר הביאו העורכים ציטוט/דברי שבח של המסאית האמריקאית, רבקה סולניט (Rebecca Solnit) שנעשתה פופולארית מאוד בארה״ב (בקרב החוגים האינטלקטואלים לפחות..) בזכות ספרה Men Explain Things to Me, שגם קראתי שנה שעברה ואני מתעתד לדווח עליו בבלוג זה בשבועות הקרובים (מיותר כנראה לציין שגם סולניט, שפרסמה כבר מעל לעשרה ספרים ב-25 השנים האחרונות, עדיין לא תורגמה לעברית..)

חזרה לספרו של טג׳ו קול. במסה הקצרה Black Body קול מתאר ביקור קצר שערך בכפר לוק שבשוויץ, בעקבות הסופר ג׳יימס בולדווין. בולדווין חי בכפר השוויצרי עם בן זוגו בשנת 1951. הוא היה כמובן השחור היחיד בכפר, והוא תיעד את החוויה במסה בשם זר בכפר (Stranger in the Village) שראתה אור בשנת 1955 כחלק מקובץ המסות, Notes of a Native Son. 


למרבה המזל, זר בכפר הוא הטקסט היחיד פרי עטו בולדווין שזמין בתרגום לעברית, מה שהופך את מאמרו של קול לזָמִין יותר לקורא הישראלי.


הנה נקודת המוצא של מאמרו של בולדווין:


למיטב ידיעתי, אף לא אדם שחור אחד הניח את כף רגלו בכפר השווייצרי הזעיר הזה עד שבאתי הנה אני. עוד לפני שהגעתי אמרו לי שוודאי אהיה בגדר "מחזה" לאנשי הכפר. הנחתי כי פירוש הדבר שאנשים שצבע עורם כשלי נראים נדירות בשווייץ, וכן שאנשי עיר הנם תמיד מעין "מחזה" מחוץ לעיר. לא עלה בדעתי — ייתכן משום שאני אמריקני — כי ישנם אי–שם אנשים שמעולם לא ראו אדם שחור.


המסה של קול, שנכתבה כאמור כשישים שנים אחרי זו של בולדווין, מהדהדת את דבריו של הסופר המנוח. גם היום, למרות שכל אדם (מערבי לפחות) ראה הרבה אנשים שחורים בחייו - להיות שחור עדיין משמעו להיות שונה. יוצא דופן. מוזר.

קול איננו ׳מתנחמד׳. הוא משליך את החול בעיני הקורא: 


To be a stranger is to be looked at, but to be black is to be looked at especially. 

ומוסיף

To be black is to bear the brunt of selective enforcement of the law, and to inhabit a psychic unsteadiness in which there is no guarantee of personal safety. You are a black body first, before you are a kid walking down the street or a Harvard professor who has misplaced his keys.

קול מזהה בכל זאת הבדל גדול בין עולמו של בולדווין לעולמו-שלו: בשישים השנים שמפרידות ביניהם עשו השחורים (אפרו-אמריקאים) כִּבְרַת דֶּרֶךְ בארה״ב ובעולם המערבי. תרומתם התרבותית מורגשת בתחום האופנה והספורט, ובתחום הספרות, המוזיקה, וכולי.. ואולם, קול מזהה דיכוטומיה ברורה בין הפופולריות לה זוכה התרבות השחורה ובין העובדה ששחורים עדיין נתפשים במקרים רבים (ולא רק כשהם מבקרים בכפר לבן בשוויץ) כאאוטסיידרים

Simultaneous with these erasures is the unending collection of profit from black labor. Throughout the culture, there are imitations of the gait, bearing, and dress of the black body, a vampiric “everything but the burden” co-option of black life.

העולם הלבן ניזון כיום יותר מאי-פעם מהתדמית החדשה של האדם השחור, אך בה בעת הוא דוחה את הגוף השחור. מה שמעלה בהכרח את השאלה: 

Baldwin wrote “Stranger in the Village” more than sixty years ago. Now what?


***

כתבתי פה רק על מסה אחת, הראשונה  מתוך רבות שמופיעות בKnown and Strange Things. מכל הכתוב לעיל אני חושב שניתן לשפוט עד כמה כתיבתו של קול טעונה ועוצמתית. 

אדווח בהמשך על רשמי הקריאה בשאר המסות. 

2 comments:

  1. מתחיל בראפ צרפתי, שלא דן בנושא באופן אינטלקטואלי, אלא באגרוף - https://www.youtube.com/watch?v=r1Co1mfz23U
    ומעניין שדווקא כל הנושא מתרחש במדינה אירופאית שנתנה רק ב 1971 זכות בחירה לנשים ומהצד השני, היום נשים שולטות שם בשני בתי הפרלמנט. אותה מדינה שבמלחמת העולם השניה סרבה לתת מעמד של פליטים ליהודים תחת הטענה שהיא ניטרלית, מקום מוזר לבחון בו יחסי שחורים ולבנים. ולסיום הם ממש נאצים בקטע של מחזור.

    השבמחק
  2. את טג'ו קול הכרתי בזכותך, ומאוד מאוד אהבתי את הספר שלו, שלצערי לא תורגם
    גם את הספר הזה, אני מניחה אקרא בזכותך....
    לגל יש תוספת מאוד מעניינת

    השבמחק