יום שני, 13 במרץ 2017

אמריקאים בפריס


חלק א׳: למה אני (עדיין) מקבל ניוזלטרים מהStrand

לפני כמעט עשור תיירנו, אשתי ואני, כשבועיים במנהטן, ניו-יורק. במהלך הביקור הקצר ביקרנו, בין השאר, בחנות הספרים המפורסמת Strand Books, שממוקמת בשדרות ברודווי, בדאון-טאון מנהטן. זה היה ביקור-חטף, שערך לא יותר מרבע שעה (מומלץ להקדיש לפחות כמה שעות לביקור בחנות בת הארבע-קומות) אך כזה שהותיר בכל-זאת רושם שמדובר במקום בעל פוטנציאל עצום (Hemleys של הספרים, אם תרצו..)

כמה שנים מאוחר יותר נתקלתי שוב בחנות הספרים (הפעם בספר..) כשקראתי את ספר הזכרונות של פטי סמית Just Kids. מסתבר שהיא והאמן רוברט מייפלתורפ עבדו ב-Strand בתחילת שנות השבעים של המאה-העשרים. 

במהלך השנים שחלפו מאז הביקור החטוף ההוא, יצא לי להזמין כמה ספרים מה-Strand (בחלק מהמקרים הזמנת ספר מהסטרנד שבניו-יורק הרחוקה היתה זולה יותר מהזמנת ספר מאמזון האנגלי!) ומידי פעם אני מקבל מהם גם ניוזלטר (בעברית שחה, אִגֶּרֶת מֵידָע, יְדִיעוֹן מְקֻוָּן או עלון חדשות) בו הם מספרים ללקוחותיהם הנאמנים על ספר חדש שראה אור, אירועים שמתקיימים בחנות (השקה מיוחדת; ביקור סופר..) וכיוצא בזה. 

חלק ב׳: חופשה קיצית (במחיר שפוי) בפריס

השבוע הגיע ניוזלטר יוצא דופן מה-Strand. הציעו בו חופשה קיצית (ותרבותית) בפריס. במחיר שפוי (affordable במקור.)

בתפריט: שהייה במלון בוטיק ברובע השמיני (רובע מונסו) שבגדה הימנית, ביקור במונומנטים המפורסמים של פריס (כנסיית הסאקרה-קר, קתדרלת נוטרה-דם, מוזיאון אורסיי, וכמובן מגדל האייפל..) וכן טעימות יין צרפתי ונשנוש מאפים צרפתיים איכותיים למכביר.

המחיר: $3,380 לאדם (לא כולל הטיסות..)


קהל היעד של המבצע הוא כמובן אמריקאים. בני שישים פלוס (אני מנחש..) שלא ביקרו מעולם בפריס (אני די בטוח.) 

פריס הפכה למוצר יקר מאז שהצרפתים עברו מן הפרנק לאירו. affordable היא לא.. אך לא התכנסנו כאן לדבר על עלויות המחיה (והתיור) בעיר האורות.

פריס היא עיר שמעוררת נוסטלגיה עוד לפני שמבקרים בה בפעם הראשונה. היא היתה אהודה ע״י אמריקאים החל מהמאה התשע-עשרה (הנרי ג׳יימס חי ברובע הלטיני ב-1875; המינגווי עבר לגור בעיר ב1918 ונכח בשחרורה מהנאצים ב1945; הנרי מילר חי בעיר בין השנים 1930-1939. הרשימה ארוכה..) רבים מהם הפכו לשגרירים מרצון של העיר, הרבו לפארה, והרעיפו עליה שבחים. לאחרונה שבשגרירים אלו, אליין סיולינו, נחשפתי ממש במקרה, במהלך שיטוט באפליקציית אינסטגרם.

חלק ג׳: אמריקאית בפריס 

אליין סיולינו (Elaine Sciolino) היא עיתונאית אמריקאית, שעבדה כשמונה שנים ככתבת החוץ של הניו-יורק טיימס בפריס. במהלך רוב התקופה הזו היא חיה ברי דה מרטיר (רחוב הקדושים המעונים) החוֹצֶה את הרובעים התשיעי והשמונה-עשר בגדה הימנית, סמוך לכנסיית הסאקרה-קר (Sacré-Cœur) המתויירת. 

הרחוב היחיד בפריס (The Only Street in Paris: Life on the Rue des Martyrsהוא ספרה הרביעי. קדמו לו ספרים שכתבה על עירק של סאדאם חוסיין ועל פניה הנסתרות של איראן. 


אקדים ואומר, עם יד על הלב, שאילו הייתי נתקל בספרה של סיולינו בחנות ספרים, הסיכויים שהייתי קונה אותו שואפים לאפס. אולי זו הכותרת שמעל לשם הספר, המכריזה: A New York Times Bestseller - באותיות אדומות, כאילו העורכים מבקשים להזהיר את הקורא מפני הספר! (אדום זה סכנה..) אולם משהו בכל זאת גרם לי לחפש את הספר מייד באתר אמזון ולרכוש אותו במקום. 


אולי היה זה עיצוב הכריכה, שמשדרת אותנטיות פריזאית, בה-בעת שהיא קלישאתית.. או אולי היתה זו ספונטניות לא מוסברת (כפי שכתבתי בפוסט אחר בבלוג זה זה מכבר: כשמשנים מקום בהחלט משנים גם הרגלי קריאה. מסתבר שאותו עיקרון תקף גם לאקט הרכישה של ספר..!)


[מעניין לחשוב רגע כמה הפכו הרשתות החברתיות, והאינטרנט בכלל, לחנות וירטואלית בה אנו צורכים תכנים ונחשפים לדברים חדשים. רבים תופשים את האינטרנט כמנוע-חיפוש: ואולם, מנועי החיפוש הם רק השלב הראשון בשיטוט שיכול להימשך דקות, שעות או ימים.. כשאנו ׳מדפדפים׳ בין דפי אתר הניו-יורק טיימז או מזפזפים בין תמונות באפליקצית אינסטגרם, אנו נחשפים לעיתים קרובות לעולם אחר, עולם שלעיתים קרובות ממוקם במרחק כמה רחובות בלבד מאיתנו, ולעיתים בצד השני של העולם..]

סיולינו היא לעת-עתה האחרונה בשורה ארוכה של שגרירים מרצון - אמריקאים בפאריס העושים כל שביכולתם להיטמע במרקם החיים הצרפתי שהולך ונעשה יותר ויותר חמקמק (האם להיות צרפתי הוא אדם לבן שחי במדינה במשך עשרות דורות או אלג׳יראי דור שני? קתולי או אתאיסט? שמרני או ליברלי? הרשימה ארוכה..) 


המשימה שסיולינו לקחה על עצמה בכתיבת הספר שלפנינו ברורה מרגעי הקריאה הראשונים: להנציח ולשמר את ההיסטוריה ארוכת הימים וכן את ההווה המתמסמס של רחוב אחד בבירה הצרפתית, רחוב שעל אף הפופולריות שלו בקרב התיירים בשנים האחרונות, הצליח לשמר, לפי הסופרת, אופי פריזאי טיפוסי, באקט של מחאה מול ההתמסחרות הבוטה של שאר הרובעים הפריזאים ש׳נכנעו׳ לצונמי התיירות הגואה


למה אני מתכוון בהווה מתמסמס? בשמונה השנים שסיולינו חיה ברחוב הקדושים המעונים, היא הפכה לעדה לשינויים הפוקדים את הרחוב הפריסאי, ואת העיר בכלל: עסקים קטנים, ששימרו מסורת בת עשרות או מאות שנים, נסגרים ומפנים מקום לרשתות אופנה בינלאומיות; אמנים ובעלי מלאכה מתקשים להמשיך לעסוק במשלח ידם; כנסיות מתפוררות מתוחזקות על-ידי נדבות זעומות שמתי-מעט מאמינים תורמים להן; ועוד ועוד דוגמאות..)


תהליכי גלובליות מואצת ודורסנית פוקדים גם את פריז, שעד לתחילת המאה העשרים-ואחת עדיין שימרה ברובה אווירת Fin de siècle. ואולם, לצד התמונה הזו שסיולינו מציגה, של עולם הולך ונעלם, היא מצליחה להפיח בקוראים גם מעט תקווה, שהאופי הפריזאי בכל-זאת ינצח, והעיר תצליח לשמר את קסמיה לפחות עוד עשור או שניים.. 

2 comments:

  1. איייי, שאני לא הייתי שם. עיר מוזרה היא נראית לי, מבלי שראיתי אותה אפעם. בטח שהיא תהיה שגרירה אישה לבנה ויפה... פפפפ.
    מה לזה ולפריז שקיבלה בזרועות פתוחות את ג'וזפין בייקר השחורה בשנות העשרה של המאה הקודמת, שהיתה לבירת האמנות הפלסטית. מה לזה ולעיר שהרימה את אדית פיאף מאשפתות. לה פן ושנאת זרים ואיבוד השיק.

    השבמחק
  2. אצלי עוררת געגוע למקום שמעולם לא הייתי בו
    ואגב, זה באמת מעניין איך אנחנו מושפעים מעטיפות של ספרים..

    השבמחק