הטייטל עצמו מזכיר קצת את Enemies, A Love Story של יצחק-בשביס-זינגר (הביוגרפיה שלו יוצאת בימים אלו בהוצאת רסלינג) הממומקם גם הוא בברוקלין (המציאות) או איפשהו בניו-ג'רזי לונג-איילנד, אך בטח שלא בעיר הגדולה (הפנטזיה) ועוסק גם הוא בשתי אהבות בלתי אפשריות ובאדם אחד הממוקם במרכזן, שולט בהן ונשלט על ידיהן.
הסרט ,המשוחק היטב ע"י חואקין פניקס וגווינט פאלטרו, כולל גם קשר ישראלי , מוני מושונוב, שכבר הופיע בסרטו הקודם של במאי הסרט, ג'יימס גריי, We Own the Night. הסרט, העוסק בדיכוטומיה שבין אהבה (משפחתית ורומנטית) ושיגעון, פנטזיה (העיר הגדולה; סמים; השכנה הדוגמנית-בלונדינית שמוכנה-לצאת-איתי, האופרה) ומציאות (ברוקלין האפורה, העבודה במכבסה המשפחתית, המפגשים האפורים עם סנדרה, האישה השניה), מבוים בחוכמה ובזהירות ומגלם איכויות תיאטראליות (ביבר הזכוכית, לדוגמא).
פאלטרו היא אותה פאלטרו רזה ומורעבת שלמדנו להכיר במגוון הופעותיה בשלל סרטים הוליוודיים. לעומתה דמותה השטוחה, המטאמפורפוזה של פניקס מן היצור המזוקן והמעורער שראינו ביו-טיוב ובגיא-פינס לבחור הרגיש והצנוע שהוא מגלם בסרט הזה (בהקשר זה, השסע בשפה של פניקס עושה לדמות שהוא מגלם בסרט רק טוב) בולטת במיוחד.
כאמור, עיקר ערכו של הסרט בעומק ובאיכויות שבמשחקו של פניקס, המצליח לגלם דמות מורכבת ועשירה, לאונרד קרדיטור, אדם פגוע ורגיש הנע על הגבול הדק שבין חיים למוות בחן וברגישות של רקדן בלט מוכשר.
I Loved “Enemies a Love Story" by IBS – and the film adaptation is quite good and I recommended it. Best ~Noam
השבמחק